שירי.

שירי בקול,

שירי בחוץ,

שירי יחד ולא עוד לבד.

שירי בשמחה,

שירי היום,

כן, היום במיוחד.

היתה תקופה בה החזקתי אותך,

קיבלתי אותך למשמורת.

את החלק האימהי שבך לפחות,

שמרתי אצלי כגחלת בוערת.

יפה, בריאה, נקיה ושמחה,

ראיתיך בעיני רוחי מחייכת.

אני מחזיקה אותך, שירי!

אמרתי בלב,

ואז – נהיה לי כבד.

וכמה שניסיתי, שוב לא הצלחתי,

לשיר עוד את שמך ובשמך.

אך סמכתי (ידעתי),

שיש מישהי אחרת, שעכשיו בך אוחזת.

מחזיקה ושומרת ולא מוותרת.

שירי עכשיו!

היא בטח אומרת.

וכשגם היא תתעייף, תבוא אחרת.

ועוד אחת תבוא, ועוד.

וכולן יאחזו בך, זו אחר זו,

לא ניתן לך ליפול.

כמה שצריך ואז עוד קצת,

ככה ליתר ביטחון.

אז שירי,

שירי בחוץ,

באומץ,

בקול.

לא ניתן שישתיקו אותך.

שירי.

שירי עכשיו.